פרופיל מזויף ברשתות: איך מאתרים מי עומד מאחוריו

כמעט כל מי שפונה אליי בעניין פרופיל אנונימי שמציק לו פותח באותו משפט: "אני די בטוח שאני יודע מי זה." ובדרך כלל הוא צודק. הפרופיל יודע יותר מדי - פרטים פנימיים מהעבודה, דברים שנאמרו בחוג מצומצם, תזמון שמתאים לאירוע ספציפי. הבעיה אינה הזיהוי האינטואיטיבי אלא שתחושה, חזקה ככל שתהיה, אינה שווה דבר מול פלטפורמה, מול המשטרה או מול בית משפט.

הצעד שקובע את גורל התיק: תיעוד, מיד

פרופילים מזויפים נמחקים - לעיתים כשהמפעיל מבין שמחפשים אותו, לעיתים כשהפלטפורמה מסירה אותם, ולעיתים כי התוקף איבד עניין. ברגע שהפרופיל נעלם, התוכן נעלם איתו, ומה שנשאר הוא צילום מסך מטושטש בטלפון של מישהו.

לפני כל פעולה אחרת, תעדו הכול: כתובת הפרופיל המלאה ולא רק שם המשתמש, צילום של הפרופיל במלואו כולל תמונה, תיאור ותאריך הצטרפות, כל פרסום רלוונטי עם התאריך והשעה, תגובות ואינטראקציות, ותיעוד של מי צופה ומגיב אם הדבר גלוי.

אל תסתפקו בצילום מסך מהטלפון. תיעוד מקצועי כולל חותמות זמן, שמירת הכתובת המלאה ותיעוד שניתן להסביר כיצד נוצר. ראו איסוף ראיות קבילות. וכלל חשוב לא פחות: אל תתעמתו עם הפרופיל ואל תודיעו לו שאתם חוקרים.

ההסרה אינה הסוף, היא הבעיה

הרבה פונים מניחים שהמטרה היא להסיר את הפרופיל. זה מובן רגשית, אבל מעשית זו לעיתים קרובות הפעולה שהורסת את התיק. פרופיל שהוסר הוא פרופיל שאי אפשר עוד לחקור. המידע שהיה בו נעלם, ומי שעמד מאחוריו פותח אחד חדש תוך דקות.

הסדר הנכון הוא הפוך: תיעוד מלא, איסוף, זיהוי - ורק אז הסרה. שבוע של סבלנות שווה לרוב את ההבדל בין לדעת מי זה לבין להמשיך לנחש.

איך בפועל מגיעים לזהות

שיטת העבודה נשענת על עיקרון אחד: אנשים נזהרים בדבר אחד ושוכחים את השאר. מי שפותח פרופיל מזויף משקיע מחשבה בשם ובתמונה, ומשאיר עקבות בכל השאר.

• שימוש חוזר בתמונה. תמונות פרופיל נלקחות ממקום כלשהו, ולעיתים ניתן לאתר את המקור.
• שם משתמש שחוזר במקום אחר. אנשים נוטים לשוב ולהשתמש בכינויים שהם רגילים אליהם.
• דפוסי זמן. שעות הפעילות מסגירות אזור זמן, שעות עבודה ולעיתים מקצוע.
• סגנון כתיבה. שגיאות קבועות, ביטויים ייחודיים, סימני פיסוק. כלי חזק במיוחד כשיש חומר השוואה.
• ידע פנימי. מה הפרופיל יודע, ומי בכלל יכול היה לדעת זאת. מצמצם חשודים מהר יותר מכל דבר אחר.
• שגיאות תפעוליות. תגובה מהחשבון הלא נכון, לייק שנשכח, חשבון שמופיע ברשימת ההצעות.

הצטלבות של שלושה או ארבעה מהסימנים האלה מצביעה לרוב על אדם אחד ברמת ודאות גבוהה. זו עבודת מודיעין גלוי, והיא חוקית לחלוטין - היא נשענת על מידע שהמפעיל עצמו פרסם.

הגבול: מה לא עושים

חוקר פרטי אינו פורץ לחשבונות, אינו משיג כתובות IP מהפלטפורמה, ואינו מקבל מידע ממאגרים סגורים. פעולות כאלה אסורות לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, ולפי דיני המחשבים, והן גם חושפות את הלקוח. מי שמציע לכם "לפרוץ ולראות מי זה" מציע עבירה שתחזור אליכם. העיסוק עצמו מוסדר בחוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972.

השלב המשפטי: כשצריך צו

כאשר המודיעין הגלוי אינו מספיק, הדרך להגיע לנתוני הרישום של חשבון עוברת דרך בית המשפט, ולא דרך החוקר. פלטפורמות אינן מוסרות מידע לגורם פרטי, ובצדק. הן מוסרות אותו מכוח החלטה שיפוטית או במסגרת הליך פלילי.

התפקיד שלנו הוא לבנות את התשתית שתאפשר לעורך הדין לבקש את הצו. בקשה כזו אינה מתקבלת על בסיס תחושה - היא צריכה להראות שנגרמה פגיעה, שהפנייה אינה קנטרנית, ושמוצו הדרכים האחרות. התיעוד שאספנו הוא בדיוק מה שנותן לבקשה את הבסיס. בהליכים שבהם עומדת על הפרק פגיעה בשם הטוב ראו חוקר פרטי ללשון הרע.

ארבעה סוגי מקרים, וארבע גישות

ראו גם חשיפת מתחזים, חקירת גניבת זהות ואיתור כותב ביקורת מזויפת.

סיפור מהשטח: שלוש דקות של חוסר תשומת לב

בעל עסק קטן סבל חודשים מפרופיל אנונימי שפרסם עליו תוכן פוגעני בקבוצות מקומיות. הפרופיל היה זהיר: בלי תמונות אישיות, בלי חברים משותפים, בלי פרטים מזהים.

מה שהכריע לא היה כלי טכנולוגי. בשלב מסוים אותו פרופיל הגיב בטעות על פוסט בקבוצה אחרת לגמרי - קבוצה של תחביב נישתי, שבה הייתה לו היסטוריית פעילות ארוכה תחת אותו כינוי, ובה שיתף פרטים שאפשרו לצמצם את מעגל החשודים לאדם אחד.

מה שאפשר את זה היה התיעוד המצטבר. מכיוון שתיעדנו את הפעילות לאורך שבועות, הייתה בידינו מסה של חומר שאפשרה לזהות את החריגה ברגע שקרתה.

מה לעשות עכשיו, לפי סדר

1. תעדו הכול לפני כל פעולה אחרת.
2. אל תגיבו ואל תתעמתו.
3. אל תמהרו לדווח לפלטפורמה.
4. רשמו את מעגל החשודים. מי יכול היה לדעת את מה שהפרופיל יודע.
5. שמרו כל פנייה שקשורה בעקיפין - הודעות מחשבונות אחרים, שיחות ממספרים חסומים. ראו מי עומד מאחורי מספר חסום.
6. התייעצו מוקדם גם אם החלטתם לא לפעול עדיין.

כשמדובר בהטרדה מתמשכת ראו גם בריונות ברשת ומעקב אחר בריון רשת.

מתי אני אומר ללקוח שלא כדאי

לא כל תיק שווה חקירה. אם הפרסום בודד, לא נצפה כמעט ואין לו המשך, לעיתים התגובה הנכונה היא להתעלם. לעומת זאת, כשיש דפוס מתמשך, נזק מדיד לעסק או למוניטין, או הסלמה - שם ההשקעה מוצדקת, ושם גם יש בדרך כלל מספיק חומר כדי להגיע לתוצאה.

יש פרופיל שמטריד אתכם ברגע זה?

הדבר הכי שימושי שתוכלו לעשות בשעה הקרובה הוא לא לחפש פתרונות באינטרנט אלא לתעד. אחר כך נוכל לדבר: אבחן איתכם מה כבר יש בידיכם, מה ניתן להשיג בכלים גלויים, ומתי נדרש מסלול משפטי. צרו קשר לשיחה דיסקרטית.