חוקר פרטי לתביעת לשון הרע - איך מאתרים את מי שעומד מאחורי הפרסום

יש פוסט שמשמיץ אותי, הפרופיל מזויף - אז את מי בדיוק אני תובע?" בתביעת לשון הרע נגד מפרסם אנונימי, הבעיה היא קודם כל ראייתית. עורך הדין יודע מה לטעון, אבל בלי לחשוף את הנתבע ולאסוף ראיות בזמן - התיק לא קיים. כאן נדרשת התערבות של חוקר פרטי לתביעת לשון הרע.

אני שרון שמיר, חוקר עם 30 שנות ניסיון ומנהל שמיר חקירות. במאמר הבא אסביר איך אנו חושפים פרופילים מזויפים, מגישים ראיות קבילות לבית משפט, ומה קריטי שתעשו בשעות הראשונות לאחר הפרסום.

הטעות שעולה את התיק - ורובכם עומדים לעשות אותה

אני פותח דווקא בזה, כי זו הטעות שאני רואה יותר מכל אחרת, והיא בלתי הפיכה:

הדבר הראשון שאדם שנפגע מפרסום עושה הוא לדרוש הסרה. וזה בדיוק הדבר שאסור לעשות ראשון.

ברגע שהפרסום מוסר - ולעיתים המפרסם מוחק אותו בעצמו מיד אחרי שהובן שנתפס - נעלמות איתו הראיות: התגובות, מספר הצפיות, השיתופים, זהות המגיבים, חותמות הזמן, וגרסאות עריכה קודמות. נשארתם עם צילום מסך אחד בטלפון, ובלי הקשר.

סדר הפעולות הנכון הוא הפוך: לתעד קודם, לדרוש הסרה אחר כך.

המלצה מעשית: תיעוד באמצעות צילום מסך של עמוד שלם, ולא חיתוך של הפוסט בלבד. ואם אפשר - בנוכחות עד, או בתיעוד שממנו ניתן להוכיח את מועד הצילום.

למה זיהוי אנונימי הוא כל כך קשה

כדי להבין מה אנחנו עושים בפועל, צריך להבין מה לא ניתן לעשות.

הפלטפורמות - פייסבוק, גוגל, טיקטוק - אינן מוסרות פרטי משתמשים לבקשת אדם פרטי. גם כשמדובר בפרסום פוגעני חמור. שאלת חשיפת פרטיו של גולש אנונימי נדונה בפסיקה בישראל בהרחבה, והתשובה בה מורכבת ואינה חד-משמעית - היא תלויה בהקשר, בסוג ההליך ובנסיבות. ולכן אין להניח שאנונימיות היא חסינות, ואין להניח שחשיפה היא פשוטה.

ומה שבוודאי אסור, ואני אומר את זה במפורש: חדירה לחשבון, פריצה לטלפון, שימוש בכלים שמתחזים לשירות, או רכישת מידע ממקורות לא חוקיים. אלה עבירות פליליות, וכל ראיה שתושג כך תיפסל ותפיל את התיק כולו. חוקר פרטי בישראל פועל תחת חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, התשל"ב-1972, ומחויב לפעול בגבולות הדין.

אז איך מאתרים בפועל - ארבעה מסלולים

1. ניתוח החשבון עצמו. חשבון מזויף מותיר עקבות. תאריך פתיחה, דפוסי פעילות, שעות פרסום, קבוצות שאליהן הצטרף, מי מגיב לו ולמי הוא מגיב, תמונות פרופיל שנעשה בהן שימוש קודם במקום אחר. הרבה חשבונות "אנונימיים" נפתחו בחיפזון וקושרים את עצמם לזהות אמיתית בפרט אחד.

2. ניתוח לשוני וסגנוני. וזה הכלי שהכי מפתיע לקוחות. לכל אדם יש טביעת אצבע כתיבתית - שגיאות כתיב חוזרות, ניסוחים ייחודיים, סימני פיסוק, אורך משפט, שימוש בסלנג מסוים. השוואה בין הפרסום האנונימי לבין טקסטים ידועים של חשודים אפשריים - הודעות, מיילים, פוסטים - היא כלי אמיתי, במיוחד כשיש קבוצת חשודים מצומצמת.

3. ניתוח תזמון וידע פנימי. מה שנכתב בפוסט מלמד מי יכול היה לדעת את זה. פרט שמוכר רק לשלושה אנשים בארגון מצמצם את המעגל לשלושה. שעת הפרסום ותדירותו מלמדות על אורח חיים - מי שמפרסם בעקביות בשתיים בלילה, ומי שמפרסם רק בשעות העבודה.

4. חקירה פרונטלית וגביית עדויות. אנשים מדברים. חבר בקבוצה שיודע מי עומד מאחורי הפרופיל, עובד לשעבר ששמע, מכר שזיהה סגנון. בסופו של דבר, יותר תיקים נסגרים בזכות אדם שמסר עדות מאשר בזכות טכנולוגיה.

בפועל אנחנו משלבים בין המסלולים, ובחלק מהתיקים העבודה נעשית במקביל לחקירות סייבר ולחקירות פרונטליות.

מה אומר החוק, ולמה זה משנה לחקירה

התביעה עצמה מתנהלת לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. שלושה סעיפים שכדאי להכיר, כי הם מכתיבים מה אנחנו צריכים לאסוף:

• סעיף 7א מאפשר, בתנאים שהוא קובע, פסיקת פיצוי בלא הוכחת נזק - ובנסיבות מסוימות בסכום גבוה יותר כשהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. המשמעות לחקירה: יש ערך רב לתיעוד שמלמד על כוונה - פרסומים חוזרים, התמדה אחרי דרישת הסרה, הפצה יזומה לקבוצות נוספות.

• סעיף 14 מקים הגנת "אמת בפרסום", בתנאי שהפרסום היה אמת והיה בו עניין ציבורי. המשמעות לחקירה: צריך לאסוף גם את מה שסותר את גרסת המפרסם, כי זו תהיה ההגנה שלו.

• סעיף 15 מקים הגנת תום לב, ובכללה הבעת דעה. המשמעות לחקירה: חשוב לתעד את ההקשר המלא ולא רק את המשפט הפוגע.

ובמקביל, סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 קובע שחומר שהושג בדרך של פגיעה בפרטיות לא יהיה קביל כראיה ללא הסכמת הנפגע, אלא אם בית המשפט התיר את השימוש בו מנימוקים שיירשמו. זו הסיבה שאנחנו לא לוקחים קיצורי דרך - ראיה שהושגה שלא כדין איננה רק חסרת ערך, היא מעבירה את מרכז הכובד של הדיון מהמפרסם אליכם.

שלושה סוגי פרסום - וכמה קשה כל אחד

לא כל פרסום אנונימי נולד שווה. הסיכוי לזהות משתנה דרמטית לפי הזירה, וכדאי לדעת את זה עוד לפני שפותחים תיק:

התובנה המעשית שנגזרת מהטבלה: בפרסום שהופץ בקבוצות, הכיוון היעיל ביותר איננו לרדוף אחרי המקור טכנולוגית אלא לרדת במורד שרשרת ההפצה. לשאול את מי שקיבל ממי קיבל, ולחזור אחורה. זו עבודה סבלנית של גביית עדויות, והיא סוגרת תיקים שנראו חסרי סיכוי.

והשאלה שכולם שואלים: מה קורה כשמזהים?

זיהוי אינו סוף התהליך אלא נקודת החלטה. בפועל, אלה המסלולים שהלקוחות שלנו בוחרים:

• פנייה ישירה או מכתב התראה. לא מעט תיקים נסגרים כאן. מפרסם אנונימי שמגלה שזוהה מוחק, מתנצל ומתחייב להימנע - ולעיתים זה בדיוק מה שהלקוח רצה מלכתחילה.

• תביעה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, בליווי הדוח כנספח.

• תלונה במשטרה, כשהפרסום כולל איומים, סחיטה או עבירות נלוות.

• פנייה למעסיק או לגורם מקצועי, כשהמפרסם פעל במסגרת תפקידו.

• לא לעשות דבר. ולפעמים זו ההחלטה הנכונה. הלקוח רצה לדעת מי זה, קיבל תשובה, והבין שהעלות הרגשית והכספית של הליך אינה שווה את זה. אני אומר את זה ללקוחות בפירוש, למרות שזה עומד לכאורה נגד האינטרס שלי.

התובנה שאני מבקש שתיקחו

אחרי שלושים שנה, זה מה שאני אומר לכל לקוח שמגיע עם פרסום פוגעני:

במרבית המקרים, מי שפרסם עליכם אינו זר. הוא מכיר אתכם.

זה נשמע לא נעים, וזה מה שהניסיון מלמד. פרסום אנונימי שנועד לפגוע דורש שלושה דברים: מוטיבציה, ידע והזדמנות. אדם אקראי אין לו מוטיבציה. מי שיש לו מוטיבציה הוא מי שיש לו סכסוך פתוח איתכם - עובד שפוטר, שותף לשעבר, מתחרה, לקוח שנפגע, בן משפחה בסכסוך, שכן.

ולכן שאלת הפתיחה שלי איננה "מה כתוב בפוסט" אלא "מי כועס עליכם עכשיו, ומי מכיר את הפרט הזה?" רשימה של חמישה שמות שאתם מייצרים בעשר דקות מקצרת חקירה בשבועות. הלקוח כמעט תמיד יודע את התשובה - הוא פשוט לא רוצה להאמין בה.

הדוח - ואיך הוא נכנס לתיק המשפטי

אנחנו מגישים דוח שנועד לשמש כנספח לכתב התביעה, ובנוי כך שיעמוד בביקורת:

• תיאור עובדתי של הממצאים, בלי מסקנות משפטיות. החוקר מתאר את שראה, ועורך הדין טוען.

• תיעוד שרשרת ההשגה - מתי נאסף כל פריט, מאיזה מקור, ובאיזו דרך.

• החומר הגולמי במלואו, ולא רק הקטעים הנוחים.

• תצהיר חוקר, ונכונות להיחקר בחקירה נגדית על הדוח.

• ציון מפורש של מה שלא נמצא. דוח שמציג רק ממצאים מפלילים נראה מגמתי, ובית המשפט מזהה את זה.

אנחנו עובדים מול משרדי עורכי דין ברחבי הארץ ומול בתי המשפט האזרחיים ובתי המשפט לענייני משפחה, ומכירים את הדרישות הראייתיות של כל ערכאה.

לסיכום: פרסמו עליכם והפרופיל מזויף? פנו אליי לפני שאתם דורשים הסרה

אני יודע איך זה מרגיש. מישהו שאתם לא מזהים כתב עליכם דבר שאינו נכון, הוא מסתובב בקבוצה שכולם בה, ואתם לא יכולים אפילו להתעמת איתו. אני מבין את הדחף למחוק את זה מהעולם עוד היום, ואת הדחף להשיב באותה מטבע. אני לא מבטיח לכם שנצליח לזהות כל מפרסם - זה לא נכון להבטיח, ויש תיקים שנשארים פתוחים.

אבל אני כן מבטיח שנשמור על מה שאפשר עוד לשמור. נתעד את הפרסום במלואו לפני שהוא נעלם - כולל תגובות, היקף חשיפה וחותמות זמן - ורק אחר כך נדבר על הסרה. נמפה יחד את מעגל מי שיש לו מוטיבציה, ידע והזדמנות, ונעבוד בכלים חוקיים בלבד: ניתוח החשבון, ניתוח לשוני, ניתוח תזמון וידע פנימי, וגביית עדויות. הדוח שתקבלו יהיה בנוי כך שייכנס לתיק כראיה, ולא כאוסף צילומי מסך.

בתיקים האלה השעות הראשונות שוות יותר מהחודשים שאחריהן. אל תמחקו כלום ואל תדרשו הסרה לפני שדיברנו - פנו אליי עוד היום לשיחת ייעוץ דיסקרטית.